החלטה בתיק מ"ת 299-07-12

1.         בפני בקשה למעצרו של המשיב, עבד אל באסט אל חי, עד לתום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים] תשנ"ו-1996.

2.          נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פ.ל.א. 296-07-12 המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, ללא רשיון נהיגה תקף שפקע בשנת 95' ונהיגה ללא ביטוח.

             על פי כתב האישום, בתאריך 01/07/12 שעה 16:10 נתפס המשיב נוהג ברכב פרטי בטייבה ביודעו כי הינו פסול לנהיגה וכי אינו אוחז ברישיון נהיגה תקף משנת 95'. בנסיבות אלה, נהג המשיב גם ללא ביטוח.

3.      יצויין, כי על פי האמור בבקשה, חרף העובדה שרישיונו של המשיב פקע בשנת 95', הוא צבר לחובתו 6 ה"ק בתעבורה לאחר מועד פקיעתו רישיונו וזאת בנוסף ל-2 ה"ק נוספות.

יצויין,  כי המשיב הורשע ביום 1/5/12 עפ"י הודאתו ב-9 אישומים של נהיגה כשרישיונו פקע בשנת 95' ובעודו ממתין לתסקיר שרות המבחן בעניינו ולגזר דינו, לא עמד לו יצרו והוא שב ונהג פעם נוספת.

לחובת הנאשם גם עבר פלילי בעבירות רכוש, סמים, אלימות, מרמה ושבל"ר  ובגינם ריצה מאסרים בפועל.

4.      התביעה עתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

המשיב עתר לשחררו למעצר בית תחת פיקוח.

5.         ביום 3.7.12, הובא המשיב בפני כב' השופטת רות רז לדיון בבקשת המבקשת. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים קבע ביהמ"ש, כי התנהגותו של המשיב מסכנת את הציבור ומקימה עילת מעצר אך הורתה לשרות המבחן לבדוק חלופות מעצר.

            שירות המבחן בתסקירו מיום 16.7.12 ציין, כי המשיב מוכר לשרות מתיקים קודמים בהם  נתבקש להגיש תסקיר ושם העריך השרות, כי קיים סיכון להמשך התנהגות פורצת גבולות ולביצוע עבירות וצפה קושי בעמידה בתנאים מגבילים. 

            בשיחה עמו התרשמה קצינת המבחן, מחוסר הפנמה מצד המשיב של גבולות ואיסורים קיימים, כי למשיב קושי להתנתק מגורמים שוליים וכי הוא מתנהל עפ"י דפוסים עברייניים. היא העריכה, כי קיים סיכון גבוה להתנהגות פורצת גבולות ולהמשך מעורבות בעבירות ולכן אינו מתאים לחלופת מעצר. שירות המבחן התרשם גם כי המפקחים המוצעים התייחסו בצמצום לקורה עם המשיב והתקשו לבחון התנהלותו הבעייתית ואינם מהווים דמויות סמכותיות עבור המשיב. לפיכך שירות המבחן לא המליץ על שחרורו.

6.         ב"כ המשיב טען כי לא קיימות  ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה וכי המשיב אינו מסוכן לציבור, וכי גם אם קיימת מסוכנות כזו, ניתן לאיינה בחלופת מעצר.

            ב"כ המבקשת טענה, כי קיימות בתיק החקירה ראיות ולו לכאורה לכך שהנאשם נהג בפסילה וידע על היותו בזמן פסילה.

עוד טענה המשיבה, כי אין לתת אמון במשיב שמזלזל בגורמי אכיפת החוק ובעודו ממתין לגזר דינו בגין 9 אישומים של נהיגה ללא ר.נ. תקף שנים רבות, אשר ההליכים בגינה טרם הסתיימו, שב ונהג.

7.         העבירות בהן מואשם המשיב הינן חמורות ביותר באופיין ומשקפות זלזול מוחלט בחוק ובגורמי אכיפת החוק, לרבות מערכת המשפט. המשיב מתעלם מהסכנה הברורה והמיידית הנשקפת מנהיגתו כאשר הוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף שנים ארוכות- 17 שנים.

             נראה כי המשיב לא למד את לקחו ועל אף שנתפס בעבר נוהג פעם אחר פעם, כשרשיונו פקע מזה למעלה מ-17 שנה, וכשהוא פסול מלנהוג  שב ונהג פעם נוספת. אף הליכים התלויים ועומדים נגדו לא הרתיעו אותו מלבצע שוב אותה עבירה.

8.        כבר נפסק על ידי בי"המש העליון:

"במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים, לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט א' לוי בבש"פ 6/07יאיר כוכבי נ' מ"י (לא פורסם), אשר עיקרם לענייננו נוסח כהאי לישנא:

"בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר".